<h1>העיטור אות פ' פקדון</h1>
<h2>דף קיח:</h2>
[ב"מ ל"ז ע"א] אמר לשנים גזלתי אחד מכם מנה ואיני יודע איזה מכם אביו של אחד מהם הפקיד אצלי מנה ואיני יודע איזה הוא נותן לזה מנה ולזה מנה שהודה מפי עצמו ורמינן עלה מההיא דקתני סיפא שנים שהפקידו אצל אחד זה מנה וזה מאתים זה אומר מאתים שלי וזה אומר מאתים שלי נותן לזה מנה ולזה מנה והשאר יהא מונח עד שיבא אליהו אלמא מספיקא לא מפקינן ממונא ופריק רבא רישא נעשה כמי שהפקידו לו בשתי כריכות דהוה ליה למידק שמא דגברא דאפקד גביה ומשום פשיעותא דידיה מפסיד מנה ומדאקשינן לרבא משנים שהפקידו בהמה אצל רועה שמניח בהמה ביניהן ומסתלק ולא שני ליה מתניתין בבא לצאת ידי שמים שמע מינה אפילו בלא בא לצאת ידי שמים חייב וסיפא נעשה כמי שהפקידו אצלו בכרך אחד דלא הוה ליה למידק וכגון דאפקידו תרווייהו בהדי הדדי בחד זימנא דאמר להון אתון גופייכו לא קפדיתו אהדדי אנא קפידנא הלכך נפקד לא פשע אינהו הוא דפשעי ואפילו לצאת ידי שמים לא מחייבי כיון דלא עבד איסורא בהוצאת הממון מידו סגיא והוה ליה כאיני יודע אם הפקדת אצלי אם לאו דפטור ואפילו לצאת ידי שמים וכן הלכה. ולקח מחמשה בני אדם ואינו יודע מאיזה מהן לקח קשיא לן לדמי לה לשנים שהפקידו בהמה אצל רועה דאוקימנא כגון שהניחה בעדרו של רועה שלא מדעתו הא לאו הכי משלם בהמה לכל אחד ואחד דהוה ליה למידק הכא נמי לשלם לכל אחד ואחד דהא שתי כריכות נינהו ומסתברא דלא אמרינן הוה ליה למידק אלא בפקדון שצריך להתרחק ממנו אבל בזביני מאן דזבין אית ליה למידק על זביניה ולמימר ליה דידי הוא והב לי דמי. אי נמי זביני כיון דבההיא שעתא אית ליה ללוקח לאפרועי לית ליה למידק אבל פקדון דלא מהדר ליה אלא לבתר שעתה חד יומא ותרין אית ליה למידק. ואית דמפרש דלא קיימא שנוייא דרבא אלא שנוייא דשמעתא בבא לצאת ידי שמים הוא והא דרבא ליתה.
